עירית תל-אביב-יפו נ' משקי הנגב אגודה שיתופית מרכזית לחקלאות בע"מ

החלטה

נגד המבקשת, הוגשה לבית המשפט תביעה לסילוק יד ממקרקעין וכן לתשלום דמי שימוש ראויים בסך 1,898,100 ₪.

המשיבה עותרת לקבלת חזקה על המקרקעין הידועים כגוש 7108 חלקה 18 (להלן: "המקרקעין") אשר בבעלותה, ובשימוש המבקשת, וכן חיובה של המבקשת בתשלום דמי שימוש במקרקעין בסך האמור (בגין התקופה שמתום תקופת החכירה – 31/8/10 – ועד למועד הגשת התביעה שבפניי – 1/12/11).

ברקע הדברים עומד הסכם חכירה שנחתם עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת, לתקופה של 60 שנה ועד ליום 31/08/10 (להלן: "הסכם החכירה"), במסגרתו נקבעה, בין היתר, אופציה להארכת תוקפו של הסכם החכירה לתקופה נוספת של 49 שנים (להלן: "האופציה"), בתנאים שיהיו נהוגים אצל המשיבה באותו מועד (ובלשון ההסכם: ".. על בסיס חוזה חכירה שיהיה נהוג אז לגבי חכירות אדמות העיריה.."). עוד נקבע כי דמי החכירה עבור תקופה זו ייקבעו על ידי המשיבה לפי ערך השטח בלבד וישולמו לה על ידי החוכר לתקופה של 7 שנים מראש.

עובר להגשת התביעה שבפניי, וביום 25/11/10, הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ((ת"א 49656-11-10). הדיון בתובענה זו אוחד עם הליכים נוספים העוסקים באותו עניין (להלן: "ההליך התלוי ועומד"). במסגרת זו העלתה המבקשת טענות כנגד סבירות התנאים שנקבעו בתום תקופת החכירה, על ידי המשיבה, למימוש האופציה והארכת תוקף החכירה לתקופה נוספת של 49 שנים, לרבות גובה דמי החכירה בתקופה זו. לטענתם: "התנאים להארכת תקופת החכירה שנקבעו על ידי עיריית תל אביב-יפו.. הינם מקפחים, בלתי סבירים, בלתי הוגנים ונוגדים את חוזה החכירה שנחתם בין הצדדים וכוונת הצדדים, ועל כן הינם בטלים."

על רקע האמור הגישה איפוא המבקשת, בקשה לעיכוב הליכים בתביעה שבפניי, מחמת הליך תלוי ועומד. לטענת המבקשת, דין הבקשה להתקבל באשר: "ברור ונהיר לכל כי עם הכרעת בית המשפט המחוזי בהליך התלוי ועומד, לא יהא כלל ועיקר מקום לדון בשאלת סילוק ידה של המבקשת מן המקרקעין, שכן תקופת החכירה תוארך בתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט.. ", ולחילופין ייקבע ההסדר הראוי לפינוי הקרקע.

לחילופין עתרה להארכת מועד להגשת כתב הגנתה לתקופה של 30 יום מיום מתן ההחלטה בבקשה.

מנגד טוענת המשיבה כי כל מטרת הבקשה איננה אלא משיכת זמן ההליכים המשפטיים – זמן בו עושה המבקשת שימוש במקרקעין נשוא התביעה, מבלי שחודש הסכם החכירה, ללא חתימה על הסדר ביניים, וללא תשלום דמי חכירה או דמי שימוש – וכי מחמת האמור והיות והמבקשת עושה למעשה עושר ולא במשפט על חשבון ציבור תושבי תל אביב במקרקעין שבבעלות העירייה, דין הבקשה להידחות. עוד טוענת היא כי ההכרעה בבית המשפט המחוזי, לא בהכרח תייתר את הצורך בדיון בתובענה שבפני, למשל בכל הקשור לקביעת דמי השימוש. כמו כן טענה כי לא הוכחה זהות בין עילות התובענות השונות (זו שבפני וזו נשוא ההליך התלוי ועומד).

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 30/08/10, עוד בטרם נסתיימה תקופת החכירה וכן בטרם פנתה לערכאות משפטיות, הציעה המבקשת לשלם למשיבה סך של 1,000,000 ₪ בגין דמי השימוש בתקופת הביניים, התקופה שלאחר תום תקופת החכירה המקורית. הצעה זו נדחתה על ידי המשיבה.

ברי כי להכרעה בהליך התלוי ועומד יש נפקות בענייננו, מחמת החשש למתן הכרעות סותרות באותה מסכת עובדתית. בשים לב לרציונל העומד מאחורי הסמכות לעכב הליכים בשל הליך תלוי ועומד, רצוי להימנע ממצב זה.

עם זאת קיים קושי לעשות כן שעה שבין הצדדים אין הסדר ביניים לתשלום דמי חכירה או דמי שימוש, החל ממועד תום הסכם החכירה (31/08/10), וזאת הגם שהמבקשת ממשיכה להחזיק במקרקעין ולהשתמש בו.

על האמור אוסיף כי בניגוד לחוכרים אחרים, בהליך התלוי ועומד, המבקשת לא הגישה כל בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה שבפניי במסגרת ההליך התלוי והעומד.

כך או אחרת, ומבלי להידרש עדיין לתכלית הבקשה שבפני, הרי שעולה כי עיכוב ההליכים כמבוקש יוביל לכך שהמבקשת תמשיך להחזיק במקרקעין, אשר בבעלות המשיבה, מבלי לשלם לה כל תשלום בגין דמי שימוש או דמי חכירה, וזאת, לפרק זמן ממושך ובלתי ידוע, בשים לב לכמות הגורמים המעורבים בהליך התלוי ועומד.

תוצאה שכזו לא יכולה לעמוד.

במקביל, מלמד עיון בטענות הצדדים כי הפער ביניהם, באשר לשווי דמי השימוש לתקופת הביניים, איננו רב. הדעת נותנת איפוא כי הצדדים יוכלו להגיע להסדר ביניים בדרך שתאפשר שימוש המבקשת במקרקעין שבבעלות המשיבה בתשלום ראוי, מהלך התקופה שעד למתן הכרעה בהליך התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי.

מקום בו יגיעו הצדדים להסדר ביניים שכזה – ניתן יהיה לשוב ולשקול הבקשה לגופה.

יצוין כי דברים אלה מתיישבים גם עם החלטת כב' השופט חיים טובי מיום 10/01/12 אשר ניתנה במסגרת ההליך התלוי והעומד ואשר קבעה כדלקמן:

"בכל מקרה, בית המשפט לא יעכב ההליכים הננקטים בבית משפט אחר, ככל שימצא לדון בבקשה כזו, בלא לקבוע הסכום שעל המבקשים את העיכוב לשלם לעירייה כתשלום ביניים".

תוצאת האמור הינה שבשלב זה, הבקשה נדחית.

הצדדים יודיעו לבית המשפט האם הגיעו כדי הסדר ביניים כאמור וזאת בתוך 60 ימים מהיום.